איך לשפץ את בתי הספר בתקציב מצומצם כשההוראה משתנה מפרונטלית לעצמאית וחווייתית
מאת: אדריכלית יונה יחיעם
אורך החיים של מבנה בית ספר הוא עשרות שנים ולכן עליו להיות גמיש ולאפשר שימושים מגוונים שיתאימו גם לשיטות הלימוד של העתיד. מרכז הכובד בלמידה עובר בשנים האחרונות מלמידה פרונטלית ללמידה עצמאית, חווייתית, במרחבים מגוונים. על בתי הספר שנבנים היום לאפשר גמישות וגיוון במבנה הפיסי ולעודד צורות למידה שונות בתוך הכיתות ובמרחבי הלמידה החוץ כיתתיים ובחצרות.
למרות המאמצים של משרד החינוך לעודד שיטות לימוד חדשות, הפרוגרמות לבתי הספר והתקצוב לבנייה כמעט שלא השתנו שנים רבות. בערים מבוססות, העיריות מתגברות את התקציב, ומאפשרות בניית מחיצות ניידות וקירות זכוכית גדולים. בשאר המקומות לא ניתן להוסיפם ובתי הספר נאלצים להסתפק בתקציב משרד החינוך. למרות זאת, ניתן גם בהעדר תקציבים מנופחים, כמו ברוב בתי הספר בארץ, להגיע לגיוון ולגמישות בתכנון אזורי הלמידה ובחצרות בהתאמה לנדרש עתה.
דוגמאות לעתיד
בבית ספר הרמב"ם ביבנה, תוכננו הפרוזדורים כמרחבי למידה הקשורים לכיתות האם באמצעות חלונות. בכל חלל נקבע מגוון של אזורי למידה, בעלי אופי שונה – בצבע, בריהוט או אופי הריצוף – שמעודדים שימושים שונים.
החצרות מאפשרות למידה אחרת ושימושים מגוונים בהתאמה לשכבות הגיל. לכיתות הנמוכות צורפה חצר פנימית קטנה ואינטימית, לכיתות האחרות – חצרות פתוחות וגדולות יותר. הכיתות הגבוהות שוכנו בקרבה לחצרות הגדולות ולמתקני הספורט.
בבית הספר לחינוך מיוחד בלקינד בראשון לציון, אופי הלימודים שונה, והוא משלב הוראה באמצעות בעלי חיים. בשדרוג בית הספר הורחב הפרוזדור הקיים באמצעות נישות עגולות. חלק מהנישות מותאמות לגידול בעלי חיים והן מאוורות על ידי פתחים דקורטיביים. הנישות גם ניתנות לסגירה – לאטימה מפני ריחות בעלי החיים. בחלק מהנישות נקבעו ספסלי ישיבה עגולים, מרופדים בכריות מגוונות.
באולפנת נווה לבנות, ביישוב נווה שבעוטף עזה, תוכננו נישות בחללים המרכזיים. הנישות משמשות כפינות לימוד לא פורמליות, בעלות אופי קצת אחר.