ספר חדש, בהוצאת מכון מופ"ת והקיבוץ המאוחד, מצית את הדמיון, תרתי משמע. את הספר כתבה מקסין גרין, לוחמת אמריקנית נגד עוולות חברתיות, שמגלה בדמיון משאב שנמצא בשפע אצל התלמידים ומסוגל לעורר תהליכי אמפתיה ויצירה
מאת: מערכת קו לחינוך
הספר החדש "לשחרר את הדמיון", מאת מקסין גרין, כולו דמיון. הוא מתמקד בדמיון כדרך לפיתוח האדם ואפילו – לתיקון העולם. את הספר ערך פרופ' נמרוד אלוני, והוא יצא לאחרונה לאור בהוצאת מכון מופ"ת והקיבוץ המאוחד.
גרין הייתה האישה הראשונה שכיהנה כפרופסור לחינוך באוניברסיטת קולומביה וכנשיאת האגודה האמריקאית לחינוך. היא נחשבה ללוחמת אמיצה נגד עוולות חברתיות, ושימשה מקור השראה לאלפי סטודנטים וקוראים, שמצאו בה מורת דרך לחיים.
בספר לשחרר את הדמיון, גרין אינה מגבילה את הדיון בדמיון לתחומי היצירתיות והאומנות, אלא מבססת עליו חינוך הומניסטי, שמשלב שלושה ממדים משלימים: דמיון אמפתי-נרטיבי – שמאפשר לחוות את עולמם של אחרים ולהביא למודעות נרטיבים תרבותיים זרים; דמיון חברתי-מעשי – שמשחרר אותנו לראות דברים בדרך אחרת ומאפשר ליצור חזונות חברתיים חלופיים; ודמיון יצירתי-אומנותי – שמעורר באמצעות התבוננות והשראה רעיונות ושאיפות אומנותיות וסולל דרכים לביטוי אישי ויצירתי.
הפילוסופיה החינוכית של גרין מתמקדת בשלושה תחומים: דמות המחנך, שעליו להיות איש חינוך – הרבה יותר "מפקיד הוראה"; החינוך האומנותי והאסתטי, שמתחבר להומניזציה בחינוך – התנסויות בתחום זה מפתחות באדם סוג מסוים של ידע רוחני ומזמנות את התובנות שלהן, ללא הטפה מוסרית וללא מאמץ כפוי של אימון ותרגול; וביקורת חברתית ופוליטית.
לדבריה, לעיתים נדמה כי מערכת החינוך, שמודעת היטב להישגים הנמוכים של תלמידיה, מתקשה לשחרר את החינוך הפורמלי ובדרך מאבדת את הכוח החינוכי הגדול ביותר. המורים מחפשים כיוונים שונים כדי לשפר את דרכי ההוראה ואת הישגי התלמידים, אך אינם מודעים לכך שדימיונם של הילדים הוא אוצר אמיתי שחובה להשתמש בו בהוראה.
גרין הצביעה על בגידת בית הספר בתלמידים: בתי הספר גוזלים את כוחות התלמידים ומפנים אותם לזירה התועלתנית. במקרים רבים הם גם וולגריים ומנוכרים, ומכוונים למצליחנות חברתית, הישגיות אקדמית וצרכנות אובססיבית ואופנתית.
"מטרת החינוך", היא כתבה, "אינה נאמנות פטריוטית, השקפה אידיאולוגית או מצליחנות חברתית. השליחות היא טיפוח אנושיות מלאה יותר: "להניע בני אדם אל מדרגה גבוהה יותר של מודעות ורגישות, ולהביאם לכך שיהיו אכפתיים כלפי מה שחשוב ובעל ערך; לציידם ביכולת ללמוד ולהרחיב את ידיעותיהם, להשתמש בשכלם ובדימיונם כדי לתת פשר ומשמעות להתנסויותיהם, ולפעול במציאות חייהם כיצורים בעלי מודעות, רגישות ואחריות חברתית".
