הממצאים מצביעים על צמצום הפערים בין המגזרים. למרות זאת, הפערים בין התלמידים החזקים והחלשים עדיין גדולים. בהשוואה בין ישראל למדינות מערביות אחרות, ישראל מדורגת נמוך מבחינת הישגים וגבוה מבחינת פערים
מאת: מערכת קו לחינוך
מחקר חדש של מרכז טאוב בוחן את הפערים בהישגים החינוכיים של תלמידי ישראל לפי מגזר ולפי רקע חברתי-כלכלי. בדיקת הפערים התבססה הן על נתונים בישראל והן על תוצאות מבחנים בינלאומיים, בגילאי החינוך הפורמלי – 3–18. את המחקר ערך נחום בלס.
הממצאים מצביעים על צמצום הפערים בין המגזרים. עם זאת, בשנים האחרונות מסתמנת האטה ניכרת בהישגי התלמידים, יהודים וערבים. הפערים בין התלמידים החזקים והחלשים עדיין גדולים, ובהשוואה בינלאומית, ישראל מדורגת נמוך מבחינת הישגים וגבוה מבחינת פערים. שיעורי הלמידה בקרב כלל התלמידים מתחילים להיות דומים, אך בגילאים הצעירים – 3-4 ובקרב שכבת גילאי 17, עדיין ניכרים הבדלים בין המגזר היהודי למגזר הערבי, בייחוד במגזר הבדואי.
המסגרות החינוכיות הקיימות מאפשרות בחירה וגיוון, אך יוצרות בידול והעמקת הפערים
מערכת החינוך מנסה לאפשר להורים ולתלמידים בחירה בין מסגרות שיענו על הצרכים השונים, תוך שמירה על השוויון. בחלק מהמקרים הגיוון גורם לבידול ולהעמקת הפערים.
בגני ילדים גילאי 3–5, הרישום הוא לפי אזורי רישום שקובעת הרשות המקומית. לילדים במגזר היהודי יש אפשרות לבחור בין גנים ממלכתיים, גנים ממלכתיים-דתיים, גנים חרדיים וגנים פרטיים. נראה כי רבים מההורים לילדים בגילי 3–4 עדיין מנצלים את החופש לבחור במסגרת נפרדת מאזור הרישום. מעידה על כך ההוצאה הפרטית על חינוך בגיל הגן, בעיקר בקרב חמישוני ההכנסה העליונים. המסגרות הפרטיות יוצרות בידול. אפשרויות דומות קיימות גם במגזר הערבי, אך בשל נתוני רקע חברתי-כלכלי חלש יותר, שיעור הפונים למסגרות פרטיות נמוך יותר.
בחינוך היסודי שיעור הפונים למסגרות פרטיות בחינוך המוכר שאינו רשמי בקרב היהודים נמוך, ואילו בקרב הערבים שיעורם עולה על 25%. התלמידים במסגרות אלו משתייכים לעשירונים המבוססים יותר. הבחירה בהן מעידה, בין השאר, על אי שביעות רצון ממערכת החינוך הרשמית, והיא צפויה להגביר את אי השוויון בתוך המגזר.
הבידול בבתי הספר היסודיים נובע מכך שבתי ספר רבים מוגדרים "ייחודיים" ומהתרחבות התופעה של ביטול אזורי הרישום או יצירת אזורי רישום משותפים לבתי ספר מסוימים. הלימודים בבתי הספר הייחודיים כרוכים לרוב בתשלום נוסף, לפעמים גבוה, ובמיון מוקדם. ההפרדה בין בתי ספר יהודיים לערביים נגרם בעיקר על ידי המציאות הגיאו-פוליטית.
תופעה ראויה לציון היא הגידול במספר היישובים היהודיים שמתגוררים בהם תושבים ערבים ובמספר ההורים הערבים השולחים את ילדיהם לבתי ספר יהודים.
בחטיבות הביניים, הגורמים שיוצרים בידול בין בתי הספר היסודיים פועלים גם בחטיבות הביניים, ומצטרף אליהם גורם נוסף בתוך בתי הספר – ההקבצות. החלוקה להקבצות אמנם נעשית על פי קריטריונים לימודיים, אך בפועל היא יוצרת בידול על רקע חברתי-כלכלי.
בחטיבה העליונה, המגבלות שהטיל משרד החינוך על מיון ותשלומי הורים הולכות ונעלמות, ולבתי הספר ולהורים ניתן חופש פעולה מלא באופן שיוצר בידול בין בתי הספר המתבטא הן בהרכב החברתי-כלכלי של תלמידיהם, הן במקצועות הנלמדים בהם והן ביוקרתם החברתית. הבידול בתוך בתי הספר מתבטא לרוב בחלוקה למסלולי הלימוד השונים – עיוני מול טכנולוגי.
ניכר שיפור בהישגי התלמידים, במיוחד בקרב ערבים, אך הפערים עדיין גדולים
הקניית תכנים ומיומנויות נתפסת בעיני הציבור כמטרתו העיקרית של בית הספר, והיא נמדדת באמצעות מבחנים שונים. נתוני המחקר של מרכז טאוב מצביעים על מגמת שיפור בציונים וצמצום הפערים מאז תחילת המבחנים הבינלאומיים – בראשית שנות האלפיים, ומבחני המיצ"ב מ-2007. מגמת השיפור בולטת בעיקר בקרב ערבים, אך הפערים עדיין גדולים. בהשוואה בינלאומית, ישראל מדורגת נמוך מבחינת הישגים וגבוה מבחינת פערים.
בחינוך היסודי, על פי בדיקת המבחנים בשנים 2008–2017, עלו ציוני התלמידים במבחני המיצ"ב בכיתה ה' בכ-13% במתמטיקה ובכ-8% באנגלית, אך עיקר השיפור היה בקרב תלמידים ערבים – עליה של 22% ו-13% בהתאמה. נתונים אלו מצביעים על צמצום הפערים בהישגים בין שני המגזרים. בהשוואה בינלאומית, השיפור בציוני התלמידים בישראל גדול בהרבה מאשר במדינות אחרות.
בבדיקת הפערים בהישגי התלמידים במתמטיקה ובאנגלית בין המגזרים ובתוך כל מגזר, בהתייחסות לרקע החברתי-כלכלי של בתי הספר הנמדד במדד הטיפוח, נמצאו הבדלים גדולים בין הישגי תלמידים ברמה חברתית-כלכלית גבוהה לאלה ברמה הנמוכה. אולם מבדיקת הישגיהם של תלמידים מבתי ספר באותה רמה חברתית-כלכלית עולה, כי הפערים בין המגזרים בכיתה ה' הצטמצמו, במיוחד באנגלית, ובשנת 2017 ציוני התלמידים הערבים בכל רמה חברתית-כלכלית אף עולים על אלה של היהודים. יתר על כן, הפערים בין תלמידים המשתייכים לבתי ספר המשרתים אוכלוסיות מבוססות לבין תלמידים מבתי ספר בעשירוני הטיפוח החלשים ביותר הצטמצמו באופן ניכר – בכל המערכת ובתוך כל מגזר, במתמטיקה ובאנגלית.
בדיקה ברמת הפרט, לעומת בדיקה ברמת בית הספר, מצביעה על קשר חזק בין נתוני הרקע של התלמידים לבין הישגיהם במיצ"ב, ועל כך שהישגי התלמידים היהודים טובים מאלו של הערבים. הבדיקה מראה עוד, כי הפער בין תלמידים יהודים וערבים מצטמצם מאוד כשמפקחים על הרמה החברתית-כלכלית, לעומת הפער בין כלל התלמידים היהודים לכלל התלמידים הערבים.
בהשוואה בינלאומית, במבחני PIRLS, הבוחנים אוריינות קריאה בכיתה ד', ישראל מדורגת במקום נמוך למדי – 29 מתוך 50 מדינות, ובמקום גבוה מבחינת הפערים בין תלמידים – 13. הסיבה העיקרית לכך היא הפער הגדול בין הישגי התלמידים היהודים לאלה של הערבים – 96 נקודות, כאשר כל מגזר נבחן בשפת האם. בבדיקה בתוך אותה רמה חברתית-כלכלית הפער מצטמצם, אך עדיין נותר גדול – 65 ברמה הנמוכה.
"קיימים פערים ניכרים בין הישגי התלמידים היהודים והערבים ובין תלמידים מרקע חברתי-כלכלי גבוה ונמוך, הן ברמה הארצית והן בהשוואה בינלאומית. לצד זאת יש שיפור ניכר ברמת ההישגים ובצמצום הפערים", אמר החוקר נחום בלס.
בחטיבות הביניים, בדיקת נתוני המיצ"ב בכיתה ח' בשנים 2008–2017 מראה תמונה דומה לזו שבחינוך היסודי. הפערים בהישגים בין המגזרים גדולים בכל המקצועות, אך בכולם הפערים הצטמצמו. באנגלית ובמתמטיקה הצמצום היה מתון, ובמדעים חל צמצום משמעותי; הציון הממוצע בחינוך הערבי עלה ב-110 נקודות, בעוד שבחינוך היהודי הוא עלה ב-79 נקודות. ייתכן שהנטייה הגוברת בחברה הערבית להשתלבות במקצועות הרפואה וההנדסה, מביאה למוטיבציה גבוהה יותר של התלמידים להקדיש מאמץ למקצועות אלה.
בבדיקה לפי רקע חברתי-כלכלי עולה תמונה חד-משמעית; כאשר נתוני הרקע דומים, הפערים בין המגזרים קטֵנים ומצטמצמים. הפער במתמטיקה בין תלמידים יהודים וערבים מרקע חברתי-כלכלי נמוך, שבשנת 2008 עמד על 19 נקודות, הצטמצם ב-2017 לנקודה אחת בלבד, ובאנגלית המצב דומה. בקרב תלמידים מרקע גבוה הפער הצטמצם מ-16 ל-9 נקודות, ובמדעים התרחש ב-2017 מהפך של ממש: הציונים של התלמידים הערבים עלו על ציוני התלמידים היהודים, בכל רמה חברתית-כלכלית.
בהשוואה בינלאומית, מבחני TIMSS מראים מגמת עלייה בציונים לאורך השנים בשני המגזרים, כשהעלייה הגדולה ביותר התרחשה במגזר הערבי – 63 נקודות לעומת 51 במגזר היהודי, ובקצב מהיר מהממוצע של שאר המדינות. מגמת השיפור נבלמה בשנת 2011.
בחטיבה העליונה נמצא כי שיעורי הזכאות עלו משמעותית בין 1990 ל-2015.
המחקר של מרכז טאוב בדק גם את התלמידים הזכאים לתעודת בגרות העומדת בדרישות הסף של המוסדות להשכלה גבוהה. הממצאים מראים שהפערים בהישגי תלמידים מרמות חברתיות-כלכליות שונות גדלו במקצת בקרב יהודים, ולא השתנו או אף הצטמצמו בקרב ערבים. עוד נמצא כי ככל שמספר שנות הלימוד של האם והרמה הכלכלית-חברתית של יישוב המגורים עולים – עולה גם שיעור הזכאות לבגרות.
בהשוואה בין-לאומית, לפי מבחני פיז"ה, ציוני התלמידים בישראל נמוכים מהממוצע בשאר המדינות והפערים בין התלמידים החזקים לחלשים הם מהגבוהים ביותר, אולם תוצאות אלו אינן מפתיעות נוכח גודל התמ"ג, ההוצאה לחינוך לתלמיד, גודל הכיתות ושיעור העוני בקרב תלמידי ישראל. עם זאת, הציון הממוצע של ישראל השתפר מאז 2006 לעומת ירידה בממוצע ה-OECD.
בבדיקה לפי קבוצות אוכלוסייה שונות, ציוני התלמידים דוברי העברית במבחני פיזה 2018 עלו על הממוצע – 506 לעומת 487, אך הישגי דוברי הערבית נמוכים בהרבה – 362, וירדו בכמעט 40 נקודות בין השנים 2006-2018. על רקע הנתונים האחרים, המצביעים על שיפור בהישגי התלמידים הערבים וצמצום הפערים בינם לבין התלמידים היהודים, מדובר בנתון מפתיע למדי.
"המשך קיומם של הפערים, והקיפאון ואף הנסיגה בשיפור ההישגים ובצמצום הפערים, מחייבים את מערכת החינוך והעומדים בראשה לנקוט פעולה נמרצת, בעיקר נוכח תוצאותיו המאכזבות של מבחן פיזה", אמר החוקר נחום בלס.
נשיא מרכז טאוב, פרופ' אבי וייס, הוסיף: "עולה צורך לבדוק את הפער בין השיפור הנראה בהישגי התלמידים בישראל במבחנים המקומיים לבין התוצאות הנמוכות יחסית ל-OECD, ולהבין מדוע השיפור של תלמידי ישראל נבלם. יש לברך על השיפור הניכר בקרב התלמידים הערבים, אבל צריך להמשיך לפעול לצמצום הפערים בין המגזרים".
